תשובה לשאלה זו כוללת מרכיבים רבים.  ראשית מבחינת תקנים, התקן האירופאי לא מחייב בדיקת שליפה כשהעוגן בעל תעודת תקן אירופאי ומותקן לפי הגדרות הנמצאות בה.  (אין לנו תקן בישראל בנושא).  זאת אומרת, שלכאורה, אין צורך של כל בדיקה של עוגן כל עוד העוגן בעל תעודת תקן אירופאי.  וכל עוגן בלי תעודת תקן אירופאי, חייב לעבור בדיקה.

למרות זאת, באין ספור מקרים, אסונות נמנעו בזכות בדיקה שנעשתה על עוגנים בעלי תקנים אירופאים שיצאו לא מתאימים.  אם כך, האם בדיקות של עוגנים הינן הכרחיות או מיותרות ?

בואו נבחין בשלושה מרכיבים המשפיעים על החלטה זו : העוגן, המבצע, החומר רקע.

איזה סוגי בדיקות קיימים ?

1 – בדיקה עם תזוזה לפי הנחיות של התקן האירופאי.

זוהי בדיקה שמעט מעבדות בארץ יודעות לבצע, שלוקחת הרבה זמן (...וכסף) ושבודקת מתי העוגן עובר ממצב אלסטי למצב פלסטי על ידי בדיקת תזוזה והפעלת עומס בצורה מחזורית. 

שיטה זאת מאפשרת לנו לאחר הבדיקות הראשוניות, לבדוק עוגנים כבר מותקנים, עם מדידת תזוזה, עד עומס תכן ולהשוות את גרף תזוזה-עומס לבדיקת הראשוניות, ולוודא שההתקנה בוצעה בצורה נכונה בלי לגרום נזק לעוגן המותקן.

2 – בדיקת מעבדה מוכרת ללא תזוזה עם לחץ של הג'ק ישירות על הקיר.(ללא שולחן)

זאת הבדיקה הסטנדרטית ביותר בארץ.  היא קצת מטעה לטובת העוגן כי הלחץ שהיא מייצרת מסביב לעוגן מטיב אתו. 

הבדיקה מאפשרת בדיקה של טיב החיבור/ההדבקה.  במצב של חומר רקע בעייתי, היא אינה מאפשרת לבדוק את התסבולת לפי "כשל בקונוס הבטון".

השאלה גם האם מעלים את העומס בצורה עקבית עד שרואים נפילה של העומס במכשיר בדיקת שליפה או עולים בשלבים עם זמני המתנה בין השלבים כדי לוודא שהעומס מתייצב.

עקרונית, הפתרון השני בוודאי טוב יותר. הבעיה הינה שלוקח לעוגנים לרב הרבה זמן כדי להתייצב בעומסים גבוהים (כיוון שיש גם התייצבות של המכשיר, הרגלים דוחסות קצת את הרקע, המכשיר עצמו עשוי מפלדה עם אלסטיות, יש גם אלסטיות בעוגנים ותנועה אלסטית אינה נחשבת לכשל בתחום העיגון).  ובדרך כלל, לישראלים אין זמן. ולכן כשרואים תחילת ירידה של העומס, קובע הבודק שמדובר בכשל בצורה מוטעת.  לו היו מחכים מספיק זמן, העומס היה אולי מתייצב.  בנוסף בשיטה זו יש לשים לב שעל מנת לקבל עומס מסוים, צריך להפעיל עומס קצת יותר גבוה מהסיבות שהוסברו קודם לכן.

בשיטה הראשונה, שבה אנחנו מעלים את העומס עד נפילה, יכול להיות שהכשל התחיל בעומס נמוך יותר ממה שרואים על שעון הבודק, אבל הנפילה הייתה אטית כמו רב כשלים בעוגנים שהינם פלסטיים.  אז העומס הנבדק גדול מהתסבולת האמתית.

אם כך נשאלת השאלה מה לעשות בסופו של דבר?  לפי דעתנו יש כן לבדוק בהעמסה בשלבים עם המתנה של חצי דקה בלי להתייחס לירידות נמוכות יחסית בעומס אם אין לנו זמן לחכות.  וגם אם אנחנו מחכים, לאחר ירידה, יש לנסות להגדיל שוב את העומס כדי לוודא שלא מדובר בתזוזה אלסטית של העוגן אבל בכשל סופי.

3- בדיקת מעבדה מוכרת ללא תזוזה עם שולחן (שמונע לחץ ישירות בסביבת העוגן)

 היתרונות של שימוש בשולחן הינן:

-          התסבולת הנבדקת של העוגן לא מושפעת על ידי לחץ מסביב לעוגן.

-          אפשר לבדוק את כשל החומר רקע בעצמו. 

מלבד זאת כל מה שנאמר קודם תקף גם לבדיקה הזאת.

4- בדיקה של ספק העוגנים

ראשית כל מה שנאמר קודם תקף בוודאי גם אם הבודק הוא שכיר של ספק העוגנים.

קיימת בעיה של ניגוד אינטרס כשהבודק הוא גם הספק.  ספק מאוד מוכר ומכובד בארץ העביר דו"ח בדיקת שליפה של מוט ברזל קוטר 12 מ''מ עם ה דבק שלו.  העומס הנבדק היה 50% מעל התסבולת המקסימלית של המוט ברזל עצמו.. גם הקבלן לא שם לב לדבר עד שהזכרתי לו מה תסבולת של המוט ברזל ושאותו מוט ברזל מותקן עם דבק כימי לא יכול להחזיק יותר מהתסבולת של הפלדה עצמה...  בקיצור, אין לסמוך על החתול לשמירת החלב או על ספק לבדוק את העוגן שלו בלי פיקוח צמוד.

 לסיכום

יש לקחת בחשבון מה איכות העוגן בו משתמשים, מי יעשה את העבודה ואיפה ועל פי כך, לקבוע מתי לדרוש בדיקה שליפה ואיזו בדיקת שליפה. 

יש לדרוש שקיפות מלאה מהבודק ומהי שיטת קביעת הכשל ולזכור שעל מנת לבדוק טיב התנהגות של עוגנים, יש לבדוק את העוגנים במצב זהה לזה שהעוגן יהיה מותקן בפועל, מכל הבחינות.

עבודת המפקח הינה גם לבדוק התאמה מלאה בין הדוגמה לעוגן האמיתי.