איך לתכנן חיבור בקיר עשוי מאבן טבעי ?

עיגון באבן טבעית לעומת בטון – איך עושים את זה נכון?

כנגד המצב של התקנה בבטון שהינו חומר אחיד, מוגדר עם תכונות מאוד ברורות שמאפשר לנו תכנון די מדויק של החיבורים בהתאם לדרישות האפליקציה, החיבור בקיר עשוי מאבן טבעית הרבה יותר מורכב ומסובך. אבן טבעית איננה בדרך כלל חומר אחיד. יש בה סדקים, חללים קטנים או גדולים, רטיבות, ועל אותו קיר יש לפעמים כמה סוגים של אבנים או אזורים עם אבנים יותר או פחות סדוקות.

שלבי עבודה קריטיים לפני התקנה באבן טבעית

איזה עוגן הכי מתאים לאבן טבעית?

מה הם הפתרונות של עיגון וההתאמה לחיבור באבן טבעית? בחנו את שלושת סוגי העוגנים הנפוצים בפרויקטים של בנייה וחיפוי:

1. עוגן כימי

בכל שנות הניסיון המקצועיות בתחום, לא נראתה אבן שעליה עוגן כימי לא עבד, בתנאי שמתאימים את סוג הדבק וההרכב הכימי לאפליקציה הספציפית. זו בעצם האופציה הטובה והבטוחה ביותר. עם זאת, עיגון כימי דורש רמת מיומנות גבוהה ואינו קל לביצוע בעבודות בגובה. במקומות בהם ישנם חללים פנימיים באבן, ההתקנה הופכת למורכבת ודורשת אביזרים משלימים.

2. בורג בטון

בבדיקות מעשיות שבוצעו על ברגי בטון באבן קשה, אבן גיר או אבן ירושלמית, הברגים הציגו עומסים בשליפה הדומים מאוד לתסבולת המוכרת בבטון. החיבור החזק נובע מכך שההברגה של הבורג מתפרצת לתוך דפנות הקדח ומפזרת את העומס בצורה אחידה לאורך שטח נרחב של כ-10 ס"מ. מומלץ למקם את הברגים באזורים בהם האבן נראית חלקה, קשה ונטולת סדקים גלויים.

3. עוגן חץ

עוגני חץ נחשבים לפתרון נפוץ וסטנדרטי במאמרים בינלאומיים העוסקים למשל בסנפלינג והרפזת הרים. אולם, ברוב בדיקות השליפה המקצועיות שבוצעו על עוגני חץ בקירות חיפוי או מבני אבן, התוצאות היו מאכזבות מאוד. הסיבה המרכזית לכך היא שבעוגן חץ כל כוחות המאמץ מרוכזים בצורה נקודתית מסביב לכנפי המרחב של העוגן, מה שיוצר לחץ מקומי גבוה ומוביל לכשל וסדיקה מהירה של האבן.