מתי צריך לבצע בדיקת שליפה לעוגנים ?

בדיקות שליפה לעוגנים – מתי הן הכרחיות ומתי מיותרות?

תשובה לשאלה זו כוללת מרכיבים רבים. מבחינת תקנים, התקן האירופאי אינו מחייב בדיקת שליפה כאשר לעוגן יש אישור תקן אירופאי (ETA) והוא מותקן בהתאם להוראות המפרט שבתעודה. בישראל אין תקן מקומי בנושא. כלומר, מבחינה פורמלית, עוגן בעל תעודת ETA אינו טעון בדיקה – ואילו עוגן ללא אישור אירופאי חייב לעבור בדיקת שליפה.

ואולם, במקרים רבים, בדיקות שליפה שנערכו על עוגנים בעלי תקן אירופאי העלו ממצאים חמורים שמנעו אסונות. לפיכך עולה השאלה: האם בדיקות שליפה הכרחיות, או שמא ניתן להסתמך על התקן בלבד?

נבחן שלושה מרכיבים המשפיעים על קבלת ההחלטה: העוגן, המבצע, וחומר הרקע.

1. העוגן

כאשר לעוגן יש אישור תקן אירופאי (ETA), מצורף לו מפרט טכני מסודר, המבוסס על תהליך בדיקות קפדני ותהליך ייצור מבוקר. במקרה זה, בדרך כלל אין צורך בבדיקת שליפה נוספת.

כאשר לעוגן אין אישור אירופאי, ונתוניו הטכניים מבוססים אך ורק על בדיקות פנימיות של יצרן שאינו מוכר – יש לבצע בדיקות שליפה. לגבי חישוב חוזק הגזירה, ניתן להיעזר בנתוני פלדה 8.8 (הדרגה הנפוצה ביותר בעוגנים) או בדרגת פלדה אחרת, בתנאי שקיימת הוכחת מעבדה לכך.

כאשר העוגן מיוצר על ידי יצרן מוכר ומלוּוה בטבלאות עומסים מסודרות או בבדיקות מעבדה מוכרת בתנאים הדומים לתנאי היישום המתוכנן – יש לבחון את היחס בין התסבולת המשוערת לבין העומס שיופעל בפועל. אם היחס גבוה מ-5, אין צורך בבדיקת שליפה. אם היחס נמוך מ-5, מומלץ לבצע בדיקה, שכן מבדיקה בודדת לא ניתן לקבוע תסבולת כללית.

2. המבצע

רוב הכשלים בתחום העיגון נובעים מביצוע לקוי ואי-עמידה בהוראות היצרן – לעיתים גם מחוסר בהוראות ברורות. הדבר בולט במיוחד בעוגנים כימיים, שבהם שיעור ההתקנות הלקויות גבוה יחסית. הדרכות מקצועיות עשויות לסייע רבות, אולם מעט ספקים מעניקים שירות כזה.

ברוב המקרים, מטרת הבדיקה היא בחינת איכות ההתקנה. אך לעיתים קרובות, נציג הספק או הקבלן מתקין את העוגן המיועד לבדיקה בצורה שונה ומוקפדת יותר מהאופן שבו יתקינו הפועלים בשטח – ובכך מסכל את מטרת הבדיקה. על מנת שהבדיקה תהיה אמינה, אין הבדל בין אופן התקנת העוגן הנבדק לבין שאר העוגנים בפרויקט.

בעיה נוספת מתעוררת כאשר בודקים עוגנים עד הרס: הבדיקה גורמת נזק לאזור הסמוך ומחייבת תיקונים ועבודות נוספות. לעומת זאת, בדיקה עד עומס חלקי בלבד (בדרך כלל עומס תכן) עלולה שלא לחשוף כשל – שכן עוגן מותקן באופן לקוי עשוי בכל זאת לעמוד בחלק מהעומס הנדרש.

בדיקה זו חיונית במיוחד בעוגנים כימיים (בעוגנים מכניים ניתן לרוב להעריך איכות ההתקנה בבדיקה ויזואלית), ובמיוחד כאשר העומסים הנדרשים קרובים לערכים המקסימליים המותרים, או במיתקנים עם כמויות גדולות של עוגנים.

3. חומר הרקע

כאשר חומר הרקע הוא בטון תקני במצב תקין, הנתונים ידועים ומאפשרים חישוב ישיר. אך כאשר הבטון במצב לקוי – סדקים רחבים, התקפת קורוזיה, או בטון שאינו עומד בתקן – מומלץ מאוד לבצע בדיקת שליפה כדי לבחון את התנהגות הרקע. חשוב: הבדיקה חייבת להיות עם רגליים במרחק גדול מהעוגן הנבדק, כדי לאפשר גם בחינת כשל של חומר הרקע עצמו. שימוש בג'ק המותקן ישירות על הקיר לא יאפשר בדיקה נכונה.

כאשר אין נתונים טכניים מסודרים לגבי ביצועי העוגן על חומר הרקע הספציפי – ובפרט בישראל, שבה הבלוקים שונים מאלו המקובלים באירופה – אין לסמוך על טבלאות יצרנים זרים. אם לעוגן בדיקות רבות על חומר רקע מסוים ויחס התסבולת לעומס המופעל גבוה, ניתן להימנע מבדיקת שליפה. לעומת זאת, כאשר יש מעט בדיקות לעוגן על חומר רקע ספציפי ומתכוונים להשתמש בחלק ניכר מהתסבולת המשוערת – מומלץ לבצע בדיקה.

כאשר חומר הרקע אינו אחיד, יש לבצע מספר בדיקות באזורים שונים כדי לקבל תמונה מלאה של התנהגות הרקע בתנאים שונים.

סוגי בדיקות שליפה

1. בדיקה עם תזוזה לפי הנחיות התקן האירופאי

זוהי בדיקה שמעט מעבדות בארץ מוסמכות לבצע. הבדיקה ארוכה ויקרה, ועיקרה מעקב אחר מעבר העוגן ממצב אלסטי למצב פלסטי – על ידי מדידת תזוזה תחת הפעלת עומסים מחזוריים.

יתרונה הגדול: לאחר ביצוע הבדיקות הראשוניות, ניתן לבדוק עוגנים מותקנים בפרויקט עם מדידת תזוזה עד עומס תכן ולהשוות את עקומת התזוזה-עומס לבדיקות הראשוניות – וכך לוודא שההתקנה בוצעה נכון מבלי לגרום נזק לעוגן.